כהן נ' מומנטום שוקי הון בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני, צו "מרווה" וצו להמצאת מסמכים. הבקשה הוגשה ביום 4.2.10 ובה התבקש בית המשפט ליתן צוים כדלקמן: (א) צו שיורה ללשכת המקרקעין בנתניה להמנע מרישום כל עיסקה בנכס המקרקעין ברח' האנפה 49 תל-מונד (הלן – "נכס המקרקעין") או לשנות את סטטוס הזכויות בו, לרבות הסרה של צו עיקול או מחיקת הערת אזהרה הרשומה על שם המשיב 2; (ב) לאסור על המשיבים לבצע דיס פוזיציה בכל הנכסים שברשותם (או שיבואו לרשותם), לרבות בנכס המקרקעין ו/או בכל תמורה שהתקבלה מנכס המקרקעין; (ג) להורות למשיב 2 להמציא למבקשת את הבקשה לביטול הערת האזהרה שהגיש על נספחיה; (ד) להורות ללשכת מרשם המקרקעין בנתניה להמציא למבקשת את המסמכים המצויים ברשותה לעניין הבקשה למחיקת הערת האזהרה.

הרקע להגשת הבקשה היה כדלקמן: ביום 20.1.10 הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקולים זמניים בטרם הגשת תביעה. בין היתר, הוטל עיקול בלשכת רישום המקרקעין בנתניה, שם רשום נכס המקרקעין המשמש למגורי ועסקי המשיבים. ביום 26.1.10 נרשם העיקול על הערת אזהרה שהיתה רשומה באותה עת לטובת המשיב 2 על הנכס. התברר, כי ביום 13.1.10 הגיעה אל לשכת רישום המקרקעין בקשת המשיב 2 למחוק את הערת האזהרה הרשומה על עמו על נכס המקרקעין, לאור מכירת הנכס לאחרים. בעוד בקשה זו תלויה ועומדת לפני המפקחת על רישום המקרקעין בנתניה (להלן – "המפקחת"), הוטל ונרשם העיקול. ביום 28.1.10 החליטה המפקחת כי הערת האזהרה תבוטל כמבוקש, ועימה ימחק גם העיקול הזמני שהוטל עליה. הודעה על החלטה זו נמסרה למבקשת ולבית המשפט, תוך שהודע על ידי המפקחת כי היא תבוצע ביום 8.2.10. בנסיבות אלה, הגישה המבקשת בבהילות את הבקשה שלפני.

יצויין כי ביני לביני הגישה המבקשת כנגד המשיבים תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 967,326 ש"ח, בעילות של הפרת חוזה ותרמית.

ביום 4.2.10 ניתן לבקשת המבקשת, במעמד אחד, צו ארעי אשר אסר על ביצוע שינוי כלשהו במצב רישום הנכס בפנקס רישום המקרקעין, לרבות מחיקת הערת האזהרה והעיקול הזמני, תוך שהובהר כי אין בצו זה כדי לקבוע ממצא כלשהו לעניין תוקפו של העיקול הזמני לגבי הערת האזהרה. בנוסף, ניתן צו אשר אסר על המשיב 2 להוציא מרשותו את נכס המקרקעין, למכרו, לשעבדו או לשנות את מצבו או מצב זכויותיו בו, הכל עד החלטה אחרת לאחר דיון במעמד שני הצדדים.

המשיבים הגיבו לבקשה והתנגדו למתן הצו המבוקש. בתגובתם ציינו כי נכס המקרקעין נמכר לאחרים כבר בנובמבר 2009. זהותם של הקונים לא נמסרה. לתגובת המשיבים צורף הסכם יחסי ממון שנכרת בין המשיב 2 לבין אשתו בדצמבר 2009, לרבות לעניין תמורת מכר הנכס, וכן צורפו דף ראשון ודף אחרון של הסכם מכר נכס המקרקעין, תוך מחיקת שמות הקונים. בתגובתם העלו המשיבים טענות לפיהן, בין היתר, בית המשפט נעדר סמכות ליתן את הצו המבוקש, הבקשה אינה מגלה עילה כנגד המשיב 2 אשר כל פעולותיו בפרשה היו כעובד שכיר של המשיבה 1, וכן כי הבקשה הוגשה בשיהוי חמור.

המבקשת השיבה לתגובה, דחתה את טענות המשיבים ועמדה על בקשתה. בתגובתה ציינה, בין היתר, כי הגישה ערר על החלטת המפקחת לממונה על רישום המקרקעין, בהתאם לסעיף 121(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, וכן כי ביצועה של ההחלטה עוכב על ידי המפקחת שוב, הפעם עד יום 16.2.10 או עד החלטה של בית משפט מוסמך.

ביום 15.2.10 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו ויתר ב"כ המשיבים על חקירת המבקשת ואילו ב"כ המבקשת חקר את המשיב 2 על תצהירו. במהלך הדיון נחשף הסכם המכר לגבי נכס המקרקעין, במלואו, לרבות שמות הקונים.

במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה המבקשת, בהסכמת המשיבים, תעתור להארכת עיכוב ביצועה של החלטת המפקחת עד הכרעת הממונה בערר. עוד הוסכם כי הצו שאסר על ביצוע שינוי ברישום ישאר על כנו למשך תקופה מוסכמת שתאפשר הגשת הבקשה להארכת עיכוב הביצוע, ובתום תקופה מוסכמת זו יפקע. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 15.2.10. בכך התייתר הצורך להכריע בבקשת המבקשת לצו המפורט בסעיף א לבקשתה.

נותר להכריע בעתירותיה האחרות של המבקש, למתן צו "מרווה" אשר יאסור על המשיב 2 לבצע דיספוזיציה כלשהי או שינוי מצב כלשהו בנכס המקרקעין או בתמורה שיקבל ממנו, וכן צו "מרווה" אשר יאסור על המשיבים שניהם לבצע דיספוזיציות כלשהן בנכסים כלשהם שיש ברשותם או יגיעו לרשותם.

עוד בקשה זו תלויה ועומדת לפני, והיום הוגשו על ידי קוני הנכס בקשות לביטול צו המניעה, דחית הבקשה בעניינו על הסף, צירופם כמשיבים נוספים להליך ועיכוב מתן ההחלטה עד הכרעה בבקשותיהם. בין היתר, ציינו הקונים בבקשתם כי בינתיים הטילה המבקשת עיקול זמני על כספי המשיב 2 המוחזקים בידיהם כתמורה עבור הנכס. אעיר כי בקשה בעניין עיקול כזה אכן הוגשה על ידי המבקשת לאחר שנודעו לה דבר קיומו של חוזה המכר וזהות הקונים.

לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי יש לדחות את בקשת המבקשת ולבטל את צו המניעה שניתן במעמד צד אחד לעניין איסור דיספוזיציות בנכס המקרקעין. לפיכך איני רואה צורך לעכב את מתן ההחלטה כמבוקש על ידי הקונים או להכריע בבקשותיהם.

דרך המלך לייחוד זכויות בנכס לצורך ביצוע פסק דין הינה עיקול זמני, וכך גם לעניין זכויות בנכס מקרקעין. המבקשת אכן הלכה בדרך המלך וביקשה תחילה להטיל עיקול זמני על זכויות המשיב 2 בנכס המקרקעין. להוותה התברר, כי יכול שהחמיצה את המועד, נוכח בקשה קודמת של המשיב 2 למחיקת הערת האזהרה ומכירת הנכס לאחרים, כמו גם לאור החלטת המפקחת בעניין. כאמור, המחלוקת בסוגית רישום העיקול עדיין תלויה ועומדת להכרעת הרשות המוסמכת, כך שיתכן כי בסופו של דבר ישאר העיקול רשום בפנקס, ובכך כמובן יתייתר הצו המבוקש. זאת ועוד. עצם האפשרות שבסופו של דבר ימחק העיקול לאור מחיקת הערת האזהרה בגין עיסקה קודמת שהעבירה את הזכויות בנכס לאחרים, אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן צו "מרווה" שיאסור על המשיב 2 לבצע ולהשלים עיסקה זו, שכבר נכרתה עם אותם אחרים. אין חולק כי עיסקה זו נחתמה ונכרתה באופן מושלם כבר בנובמבר 2009. ברי כי הצדדים לעיסקה זו, ובפרט הקונים, כבר קנו מכוחה זכויות. ודוק: לא רק זכויות שביושר רכשו הקונים בנכס, אלא בפועל נרשמה לטובתם גם הערת אזהרה, והכל עוד בטרם הוטל העיקול. במסגרת הבקשה שלפני, לא ניתן להתעלם מזכויות אלה. המבקשת טוענת, אמנם, כי ביסוד העיסקה עם קונים אלה עומד רצונו של המשיב 2 להבריח נכסיו מפני נושים בכלל והמבקשת בפרט. אלא שבטענה זו, כשלעצמה, אין כדי להצדיק מתן הצו המבוקש תוך פגיעה בזכויות הקונים. עיון בחוזה המכר מעלה, ולא היה על כך חולק, כי קונים אלה כבר פעלו על פי החוזה והרעו את מצבם, בין היתר תוך תשלום סכומים גדולים לבנק לצורך פרעון הלוואה שהובטחה במשכנתא על הנכס. אין לפני כל טענה, קל וחומר הוכחה, להעדר תום לב מצד הקונים או שותפות שלהם בקנוניה כלשהי. זאת ועוד. אפילו אם בעקבות הערר ישארו הערת האזהרה של המשיב 2 והעיקול הזמני של המבקשת רשומים בפנקס, מעטים מאד הסיכויים כי יהא בכך כדי להקנות למבקשת זכויות בנכס אשר יגברו על זכויות הקונים (ראה ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 בעמ' 246-248).

לכך מצטרפת העובדה, כי המבקשת הספיקה לאחרונה להטיל עיקול זמני על כספי התמורה המוחזקים בידי הקונים עבור המשיב 2, עיקול שהוא הסעד הזמני הנכון והעדיף בנסיבות העניין (וגם לעניין זה ראה ע"א 189/95, לעיל, שם). נוכח קיומו של עיקול זה, אין הצדקה למתן הצו למניעת אותה עיסקה עצמה, ואף יש בבקשות אלה משום סתירה פנימית.

אשר על כן סבורני כי איזון ראוי של האינטרסים המעורבים בהליך ובפרט זכויות הקונים, כמו גם קיומם של עיקולים זמניים על תמורת הנכס ויתכן גם על הערת האזהרה על הנכס עצמו, מחייבים את דחית הבקשה למתן צו מניעה בעניין נכס המקרקעין וביטול הצו שניתן במעמד צד אחד בעניין זה, תוך הותרת המחלוקת בשאלת הזכויות בנכס למסגרת הדיון בתוקפו והשלכותיו של העיקול הזמני על הנכס.

כמו כן, איני רואה להיענות לבקשת המבקשת למתן צו מניעה אשר יאסור על המשיב 2 דיספוזיציה כלשהי בכספי התמורה שקיבל לכאורה במסגרת עיסקת המכר. המשיב 2 העיד כי לא הגיעו לידיו כל כספים מכספי התמורה ששולמה עד עתה, ולא הוכחה לי כדבעי קבלת תמורה כזו על ידו. אדרבא. המבקשת ניסתה לעקל כספים של המשיב 2 אצל מחזיקים רבים מאד מאד והעלתה חרס. על כספי התמורה שטרם שולמה הוטל ממילא עיקול. בלא פירוט נוסף, איני סבורה כי הצו המבוקש מוגדר ואכיף דיו.

אשר לבקשת המבקשת למתן צו כללי מסוג "מרווה" אשר יאסור על המשיבים ביצוע דיספוזיציות כלשהן בנכסים כלשהם שבידי המשיבים או יגיעו לידיהם, אף הוא לטעמי צו גורף, בלתי מוגדר ומעורפל, אשר לא ניתן להוציאו כמבוקש. המבקשת אינה טוענת, קל וחומר מוכיחה, קיומם של נכסים כלשהם בידי המשיבים. היא אינה טוענת ומניה וביה אינה מוכיחה, ולו קיומן של השערות וחשדות לקיומם של נכסים כלשהם כאלה, אשר יש סכנה כי יוברחו. מעצם העובדה שהמבקשת לא תפסה מאומה במסגרת העיקולים זמניים שהטילה אין בה כדי ללמד על קיומם של נכסים שיש כוונה להבריחם, בפרט כאשר אין חולק כי המשיבים מצויים בקשיים כלכליים לפחות משנת 2007. בקשת המבקשת בהקשר זה נותרה עלומה לחלוטין באופן המונע אכיפתה ככל שתתקבל, ולטעמי די בזאת על מנת לדחותה.

אשר לבקשה להמצאת מסמכים, לכאורה ויתרה עליה המבקשת. מכל מקום, ברי כי הבקשה לביטול הערת האזהרה מצויה כבר בידי המבקשת. איני רואה מקום ליתן צו נוסף.

בנסיבות העניין הכוללות, איני רואה לעשות צו להוצאות.